<h1>העיטור אות ע' ערב</h1>
<h2>דף מח.</h2>
גרסינן בפרק גט פשוט המלוה את חבירו על ידי ערב לא יפרע מן הערב. וקיימא לן לא יתבע הערב תחלה עד שיתבע את הלוה לדין. ואם אמר פרעתי נשבע הלוה שבועת היסת והערב פטור. ואם אמר אין לי נכסים ישבע בבית דין שאין לו נכסים ויפרע הערב. וכתב הרב החסיד זצ"ל אם הלוה גברא אלמא הערב פטור עד שיכפהו בית דין להתקרב לדין ואם הודה שחייב ונשבע שאין לו הערב חייב ואם הערב חושש לקנוניא יגלגל עליו השבועה שהוא חייב ואין לו מה יפרע. אבל הרב רבינו שמואל כתב לא יתבע לערב תחילה שלא נעשה ערב אלא אם ימות או ימאן לדין או לכשיחייבוהו בית דין ואין לו מה יפרע דמשמע דסבירא ליה דאפילו אם ממאן לדין, הערב חייב. ומסתברא מדקא משנינן בפרק הניזקין (גיטין מ"ט:) דהוו ליה נכסים ואשתדוף שמע מינה דאי לא אישתדוף והוא גברא אלמא לא משתעבד כלישנא קמא. לרב צמח ריש מתיבתא אם ברח הבעל חוב וערב אמר תנו לי זמן עד שאביאנו לדין נותנין לו זמן אי ידיע היכא איתיה יהבינן ליה זמן כשיעור דאתי ואי לא ידיע יהבינן ליה שלשים יום. ואי מגליא מילתא היכא איתיה יהבינן ליה זימנא עד דמייתי ליה ואי לא מייתי ליה אי אית ליה נכסי לבעל חוב כתבינן אדרכתא ואי לית ליה נכסי לבעל חוב פרע ליה ערב שלא יהא כל אחד ואחד נוטל מעותיו של חבירו והולך לו למדינת הים ואי אייתי ערב לבעל חוב לבי דינא אי נמי לבית הכנסת נפטר הערב ממנו וכן הלכתא. וכתב הרב אלפסי אם הביאו ערב שבת בין השמשות ובמוצאי שבת ברח לא נפטר הערב בכך. ובתשובה לרב נחשון אי אמטייה כד נפיק חדא כוכבא שפיר דמי לקבוליה ואי לא קבליה איהו דאפסיד אנפשיה ונפטר הערב ואי בתר דנפקי תלתא כוכבי שבת היה ואי ערק מחוייב ערב. וכן אמר רב צמח. ולרב נחשון ראובן דאית ליה ממונא על שמעון ואוקים ליה ערבא עד שלשים יום אם לא יפרע שמעון הממון אתנהו משלי ועברו שלשים יום ויותר ולא הביא שמעון הממון לבתר שלשים ושלש יום אתייה ערב לשמעון ואמר ליה ראובן לא מקבילנא תן לי הממון אמר ליה ערבא אי אמרת לי כד ערבית אי מייתית לבתר שלשים לא מקבילנא מינך לא הוינא ערבא טענתיה טענה או לא. ואמר ליה כיון דאית ביה מעכשיו הכל לפי תנאו. ורב צמח פליג עליה ואמר אף על גב דאית ביה מעכשיו כיון דהדר אמר ליה אי מייתית ליה לשלשים יום פטירת ואתייה אף על גב דאתייה לאחר שלשים יום פטור. ומסתברא כרב צמח.
ואם אמר על מנת שאיפרע ממי שארצה יפרע מן הערב במה דברים אמורים שאין נכסים ללוה כלומר שאין נכסים ידועין ללוה אבל יש לו נכסים ידועין אף על פי שאמר לו על מנת שאיפרע ממי שארצה לא יפרע מן הערב וקבלן אף על פי שיש נכסים ידועין לא יפרע מן הקבלן כלומר ממי שירצה רבן שמעון בן גמליאל אומר אם יש לו נכסים ידועין ללוה אחד זה ואחד זה לא יפרע. וקיימא לן כתנא קמא. ודייקינן מתניתין כרבינו שמואל בן חפני מדלא קאמר וקבלן אף על פי שלא אמר על מנת שאיפרע ממי שארצה יפרע מן הקבלן שמע מינה אעל מנת שאיפרע ממי שארצה קאי וליכא פלוגתא בין ערב לקבלן אלא ביש נכסים ללוה דקבלן שיש נכסים ללוה כערב בשאין לו נכסים אבל בעל מנת שאיפרע ממי שארצה כהדדי נינהו. ורבוותא פרשי דקבלן אף על גב דלא אמר על מנת דינו כקבלן. ורבינו אבן מגש פירש הא דקתני במה דברים אמורים שאין נכסים ללוה ארישא דמתניתין קאי דלא אמר על מנת שאפרע ממי שארצה וקאמר בשאין נכסים ללוה לא יתבע לערב עד שיתבע ללוה ואחר התביעה יתבע מהערב אבל יש נכסים ללוה אפילו לאחר תביעה לא יפרע הערב כלום ואין לו רשות ליפרע מן הערב תחלה כל זמן שיש נכסים ללוה והני מילי דלא אמר על מנת אבל אמר על מנת אף על פי שיש נכסים ללוה יפרע מן הערב וכיון דאתני אתני וקבלן אף על פי שיש לו נכסים ולא אמר על מנת יפרע מן הקבלן.
אמר רב הונא הלוהו ואני עפח"ן כולן לשון ערבות הן תן לו ואני קפח"ן כולן לשון קבלנות הן. איבעיא להו הלוהו ואני קבלן תן לו ואני ערב מאי אמר רב יצחק לשון ערבות ערבות לשון קבלנות קבלנות רב חסדא אמר כולן לשון קבלנות הן לבר מהלוהו ואני ערב ורבא אמר כולן לשון ערבות הן לבר מתן לו ואני קבלן. והכי היא נוסחא עתיקא ונוסחא דכתיב לבר מתן ואני נותן לאו דסמכא היא דלא פליגי אלא בהלוהו ואני (ערב) [קבלן] ותן לו ואני ערב וקימא לן כרבא דאמר הלוהו ואני קבלן לשון ערבות וכולן דקאמר בהלוהו ואני קבלן ותן לו ואני ערב קאמר דהוי לשון ערבות כהלוהו ואני עפחן לבר מתן לו ואני קפחן שהן לשון קבלנות ומר ריש מילתא נקט ומר ריש מילתא נקט וכן פסק רב אחא. ורבינו שמואל בן חפני אמר בארבעה לשונות מתקיים ערבות ובארבעה קבלנות ושתי לשונות איבעיא לן ורבא סבר כולן לשון ערבות הן וקימא לן כרבא. אבל רבינו אלפס סבירא ליה כולן דקאמר רבא אכלהו דלעיל קאי ותן לו ואני נותן לחודיה הוא דהויא קבלן. ומסתברא כרב אחא. אמר ליה רב אשי לאמימר תן לו ואני נותן אין למלוה על הלוה כלום לא שנא אמר על מנת שאפרע ממי שארצה ולא שנא לא אמר על מנת דכיון דאמר אני נותן שוי נפשיה בעל חוב ופטריה ללוה ולא היא תן לו ואני נותן קבלן הוא ודינו כקבלן ולא מצי למימר ליה למלוה לך אצל ערב וקבלן אלא עד שישא ויתן ביד דשוי נפשיה בעל חוב ופטריה ללוה. וכתב רבינו אלפס שמע מינה תרי גוני קבלן הוי תן לו ואני נותן הוא ניהו קבלן דאית ליה למלוה לאפרועי ממאן דבעי נשא ונתן ביד הוא ניהו קבלן דלית ליה למלוה על הלוה כלום. תן לו ואני פורע תן לו ואני קבלן תן לו ואני חייב מסתברא לן דהלכה כרבא דאמר לשון ערבות הן. ורבוותא קמאי פסקי כרב הונא דאמר לשון קבלנות הן. ואנן כתבינן מאי דסבירא לן. הילכך בעי למכתב בשטר לישנא דקבלנות דאמר ליה הב ליה ואנא קבלן אי נמי אנא יהיבנא ואי לא כתב בשטרא הכי אלא קבלן סתמא אי נמי לישנא דמשמע הכי ומשמע הכי אמרינן דילמא הלוהו ואני קבלן קאמר ואית ליה דין ערבות וכל היכא דאיכא כפירה בין מלוה לערב נשבע ערב שבועת היסת ופטור. ומסתברא דאי אמר תן לו ואני חייב ליתן לך ערבות הוא ולא קבלנות עד דאמר אני אתן לך דחייב אני לאו מילתא פסיקא היא כדאמרינן (ב"מ י"ג.) בצא תן לו ואמר פרעתי והעדים מעידין אותו ש[לא] פרע דקרי ליה מילתא פסיקא אבל חייב אתה ליתן לו לאו מילתא פסיקא היא.
